פרשת קדושים

בשבוע שעבר קראנו בפרשת קדושים. (הסבר קצר לאלה שאינם מתחילים את יומם בבית הכנסת: בשבת קוראים את פרשת השבוע. כל הפרשות בתורה מחולקת לשבעה חלקים, ולפני קריאת כל חלק מוזמן משהו מקהל המתפללים לעלות לתורה, כלומר לעמוד ליד הקורא ולברך. (ברכו את ה׳ המבורך...). בבתי הכנסת הספרדים עורכים מכירה פומבית בתחילת התפילה בשבת, ומוכרים את שבע העליות לתורה למרבה במחיר. כן כן, בשבת בבית הכנסת עושים עסקים. ולהשלמת התמונה, חלק מפרשת השבוע נקרא בבתי הכנסת בתפילות השחרית גם בימי שני וחמישי הקודמים לשבת.  

וחזרה לעינייננו. פרשת קדושים כוללת שני פרקים בלבד והיא עוסקת במצוות. כזכור צוונו בתרי״ג מצוות, אולם בפרשה חוזרים רק על 51 מתוכן. (ישנן לא מעט חזרות על המצוות בספרי התורה, והחזרה כאן אינה חריגה, וכבר התייחסנו לכך בעבר, בדברנו על פרשת כי תצא שבספר דברים, ועל התפישה החברתית המתקדמת מאד של כותבי ועורכי התנך מלפני 2,500 שנים). 

הבחירה ב- 51 מצוות מתוך 613 מאפשרת לנו לחזור אחורה 2,500 שנים, לתוך מוחם ומחשבתם של מנהיגי העם ועורכי המקרא. מדוע נבחרו מצוות אלו דווקא? האם הבחירה היתה אקראית? סביר שלא. מה הנחה אותם שלא להתייחס כלל ל- 562 מצוות ולחזור על 51?

גם ההתייחסות למצוות שנבחרו אינו אחיד. יש מצוות המתוארות בשתיים שלוש מילים, לדוגמה, ״את שבתותי תשמרו״, או ״לא תגזול״, ויש שמצווה אחת מתוארת באריכות בשלושה ארבעה פסוקים.    

ובכן נתחיל במעשה, ונחזור למוחם של בני עמנו ומנהיגיו לפני 2,500 שנים!

בפרשה 64 פסוקים, מתוכם 8 פסוקים כלליים שאינם כוללים מצוות. חילקתי את שאר הפסוקים לקבוצות, לפי נושא המצווה: דת ואמונה, כשרות, חקלאות, חברה וכיו״ב. להלן מספר הפסוקים שהוקדשו לכל נושא:

מצוות דת ואמונה                                       14 פסוקים

מצוות כשרות                                             1 פסוק

מצוות חקלאיות                                          4 פסוקים

מצוות הקשורות לכלאיים (שעטנז וכד׳)           4 פסוקים

מצוות חברתיות                                         20 פסוקים

מצוות איסור על גילוי עריות וכד׳                   16 פסוקים 

מפתיע, לא? למשל, מצוות יומיומית כמו דיני הכשרות (שאין יום שיהודי אינו נתקל בשאלה לגביהן), ומצוות חקלאיות לאוכלוסיה שרובה ככולה היתה חקלאית, דווקא שתי קבוצות אלו תופסות מקום מזערי. מצוות האוסרות על שעטנז והרבעת בעלי חיים שאינם מאותו מין, תופסות מקום זהה למצוות החקלאיות!

או, המקום הרב שתופסות המצוות החברתית והמצוות האוסרות על עריות ומשכב זכר ובהמה. והמקום הקטן יחסית של מצוות הדת והאמונה, וזאת בספר שאינו מפסיק לחזור על הצורך להאמין בה׳ .....

ומה אנו למדים מכך?

נראה שהמצב החברתי בעם ישראל לפני 2,500 שנים היה גרוע ביותר. נראה גם שמעשי עריות היו נפוצים, ומכאן הצורך להקדיש להם מקום רחב כל כך.

נשמע מוכר, מזכיר משהו? בוודאי אובדן הדרך החברתית, הגדלת הפערים, ריבוי העניים, אובדן הלכידות החברתית, הקיטוב ושנאת הזרים באשר הם. הרי זהו תאור מדויק של החברה הישראלית כיום! גילוי עריות אינו נפוץ היום, אך במקום זה נפוצה ההטרדה המינית שפשתה בכל חלקה טובה, מנשיא המדינה דרך צמרת המשטרה והצבא, ובכלל. האם באמת אין חדש תחת השמש?  

מהקטנת החלק הדן בכשרות ובחקלאות ניתן להסיק כי מידת הציות למצוות אלו היתה גבוהה, ומאידך, שהחשיבות שייחסו כותבי התנך למצוות אלו לא היה גדול במיוחד. כלומר, וזאת בניגוד גמור למצב בישראל כיום, סוגיות חברתיות היו בראש סדר העדיפויות  של מנהיגי העם, והקפדה על מצוות ״טכניות״ כמו כשרות או חקלאות היו חשובות פחות. בניגוד גמור למצב הנוכחי, בו הנהגת המדינה אינה מייחסת כלל חשיבות לאספקטים חברתיים, ואילו ההנהגה הדתית דומה שכל עניינה הקפדה דווקנית (ועשיית רווחים) מדיני הכשרות ומהדרת נשים, (קול אישה - ערווה).  

ומילה נוספת על המיצוות החברתיות, המציגות תפיסה חברתית מתקדמת ביותר, מתקדמת יותר במצב הנהוג  אפילו כיום במדינות רבות בעולם. איסור על הלנת שכר לדוגמה, החובה לאהוב את האחר כמוך (כן כן, גם זו מצווה), והדרת פני זקן, החובה לקרב ולדאוג לעני ולגר, איסור הפליה, כל אלו ורבות אחרות מייצגות תפיסת עולם מתקדמת ביותר, שרק ב-150 השנים האחרונות באה לידי ביטוי במתקדמות שבמדינות. (לא אצלנו!).

יום עצמאות שמח