כה' כסלו תשפ"א 11.12.20
איזה חיים היו לאמא שלנו
אמא, אתמול עזבת אותנו בביתך, במיטתך לצד בעל האהוב, לאחר 86 שנים. (ואעיד על האהוב. אמא היתה מאושפזת יום אחד השבוע. רועי ואני היינו צמודים אליה, ויעלי היתה אמורה להגיע. אבל אמא, כל 10 דקות מעירה לנו: איפה אבא? למה אבא לא מגיע? שאבא יבוא! ולא עזר כלום, התקשרנו לאבא שיבוא. ושאבא הגיע, הייתם צריכים לראות את זוג הנאהבים הזה...).
איזה חיים היו לאמא שלנו. ילדות בירושלים המנדטורית, בת לעולי העליה השלישית, ציונים חדורי שליחות, שעזבו את משפחותיהם בקולומיה ועלו לארץ לא נודעת.
בשכבה אתה בתנועה המאוחדת היה גם עלם צעיר בשם הרשלה, אבל הוא לא עשה רושם על יפיפית הכיתה והשכבה.
הימים חלפו והשכבה מתגייסת, לאן, לנחל כמובן, ברוח השליחות הציונית של שולם ואטקה. ועוד איזו שליחות: הקמת שגב בגליל המערבי באישון לילה, ומעבר לקיבוץ האון שישב למרגלות המוצבים הסוריים ברמת בגולן.
בין לבין קרה משהו, והרשלה מצא את הדרך לליבה של היפהפייה לבית לקס, והם החליטו לקשור את חייהם ביחד, קשר שהחזיק מעמד 70 שנה. אבא, בהזדמנות אתה צריך לספר לנו איך עשית את זה.
תחת הפגזות הסורים נולד בכורם, עם ריצות לבית הילדים באישון לילה, כשזרקורי החיילים הסורים מאירים לה את הדרך.
אבל הירושלמים התגעגעו לירושלים, וחיש מהר חזרו לעירם האהובה, לשכונה של מורים וסופרים, שהחלה אז להתהוות כשכונה הכי שווה בירושלים (ואולי בכלל) - בית הכרם.
שם נולדו עוד שלשה ילדים, ולאמא יש ג׳וב רציני-לגדל 4 ילדים שובבים.
והשותפות עם יענקלה מצליחה מאד. 4 ילדים כבר אמרנו. אין פינה בארץ שהזוג וילדיהם לא טיילו בה, בדרך כלל עם חבריהם לגרעין הנחל, ועל הקמפינג השנתי בחוף הכנרת דובר כבר רבות.
וכשצרה הארץ, התרחבו הטיולים לעולם. אין יבשת שלא טיילו בה, החל מהטיול הראשון עם הדה שבו באירופה - בעשרות ארצות בכל היבשות, עוד בימים שלטייל בחו״ל היה משהו מאד מיוחד, ונוסיף את המעברים לאנגליה, סקוטלנד וארה״ב כשאבא למד, ועוד אין ספור חוויות.
אבל, בעיקר אמא, היית אמא מדהימה. אהבה ומסירות אין קץ לילדים, הכוונה, חינוך לעצמאות ואחריות, לא חסרנו דבר. ותראו מה יצא, ואני מדבר על השלושה האחרים...אני לא הייתי מסיים את התיכון בלעדיך, אמא, לבושתי נאלצת לבקר מדי חודש בבית הספר ולשמוע על מעללי בכורך שלא הגיע ללימודים, התחצף, לא למד, לא הכין שעורי בית..).
אמא, היו לך חיים מלאים ומאושרים. ספורים האנשים שיכולים להסתכל אחורה על חיים מלאים כאלה עם בן זוג מופלא, שסעד אותך עד שעתך האחרונה.
יהי זכרך ברוך. עמית.
עדנוש יקרה שלי אהובתי חברתי . 17.12.20
האמה הסבתא של משפחתנו היקרה אשר גדלה בבית סוציאליסטי בשכונת גאולה. בביתם קנו בצרכניה ונרפאו בקופת חולים , אני גדלתי בבית הורי מהישוב הישן בנחלת אחים ,קנינו במכולת ונרפאנו אצל האפוטייקר . בגיל 4 עדנוש הלכה לגן ואני הלכתי לחיידר , סבתא למדה בליד'ה אני בעמל. סבתא ניגנה על פסנתר ואני שחקתי בגולות, סבתא חברה למחנות העולים ,אני חברתי לגורדוניה . בגיל עשר התאחדו התנועות ולראשונה הכרתי את עדנה כפי שהכרתי את כל ילדי קבוצתנו . אמא הגיעה עם קבוצת חברים מצפון העיר ואני וחברי גרנו בדרומה. התגייסנו באוגוסט 52 יצאנו להכשרה בנוה ים . שם באחד הערבים בספריה של מחנה הנח"ל נפגשו מבטינו ונקשרנו בקשרי חברות ואהבה ליצירה הרמונית ארוכת השנים , משם קמה משפחתנו האהובה. יחדיו חיינו שנים רבות עניין מלאות באושר של אהבת נצח. זכינו יחדיו לנחת ואהבה מילדנו ומשפחותיהם. קומי לך עדנוש יפתי אהובתי עופי לך יונה שלי . עוד נפגש . תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
רעיה 16.12.20
זכרונות 25.12.20
מדי פעם בימים האחרונים מתהוות קרחות בערפל המכסה את זכרונותי מאמא כפי שהיתה. מבעד לקרחות אני נזכר באמא אחרת - לא אמא ישובה בכורסה המוגבהת של השנה האחרונה. וגם לא אמא של השנים האחרונות, שהפגיעה בשמיעה שינתה כליל את התנהגותה.
אני נזכר באמא פעלתנית, מחייכת, יוזמת, כועסת, מנהיגה ושותפה מלאה.
תמונות עם אמא שהיתה לב הבית, ושותף פעיל ומתלהב בכל הטיולים בארץ ובעולם. (כולל זה לקולומביה).
מדהים לגלות כיצד (אצלי לפחות) כוסו התמונות האלו, בזכרונות מאמא של השנים האחרונות.
לשמחתי, יותר ויותר, הזכרונות מאמא האמיתית מבקיעים מבעד לערפל. עמית
