טיול עם סוף מתוק

היום הסתובבנו עדנה, יענקל'ה ואני בדרומה של ירושלים. נסענו לשכונת גילה, להר חומה ולאבו טור. 

מאחר ובשביל אמא ואבא אני כבר ״תל אביבי אבוד״, הם מסבירים לי כל הדרך את שרואות עיננו: גשר הרכבת החדש לירושלים, ליפתא, בגין דרום, טדי, הקניון, הארנה...

לך תסביר שאני (כמעט) ירושלמי בן ירושלמים, נין ונכד דור 6 בירושלים. 

אבל הטיול התחיל באמת בשכונת גילה. מדרומה צופים על בית לחם ובית ג׳אלה. את בית ג׳אלה אני זוכר ככפר קטן בדרך למנזר כרמיזן לקנות יין. ובכן, הכפר הקטן גדול היה. לנגד עיננו השתרעה עיר ענקית, הכוללת את בית לחם ובית ג׳אלה, שלא ניתן כלל להבחין היכן זו מסתיימת וזה מתחיל. 

עשרות אלפי דירות בנויות בצפיפות עם בניינים רבי קומות, בקיצור, עיר ואם בפלסטין. 

אחר כך נסענו לשכונת הר חומה, ששמה האמיתי חומת שמואל. פעם ראשונה שאני כאן מאז החלה השכונה להיבנות, ואני עוד זוכר את ההרים הריקים מסביב למור באחר.  והתמונה כאן דומה לקודמתה. שכונה ענקית עם עשרות  אלפי תושבים (יהודים הפעם) צומחת לה, מבלי שמשהו מאיתנו ער לעוצמת התופעה. 

קינחנו בקפיצה לאבו טור ולתצפית מאנדרטת חטיבת ירושלים על הר הבית ועיר דוד. גם כאן אני מבקר לראשונה. האנדרטה הינה לזכר נופלי חטיבת ירושלים, המילואימניקים שאיישו את מוצבי התעלה ביום הכיפורים ההוא.  

ובכן לבושתי, (נין ונכד.. זוכרים), קיבלתי היום הצצה מאלפת למציאות, ביחד עם טיול משגע עם אמא ואבא. 

והסיום המתוק? מדבש האלה כמובן, בציר סתו 2016. 

במחשבה שניה, אם לדבוראים (כך הם מבקשים להיקרא) היתה קצת יכולת שיווקית, הם היו מתחילים לציין על כל צנצנת דבש את אזור המרעה של הכוורת (היקב), את סוגי הפרחים (הזן),  ואת עונת הרדיה (בציר), ובא לציון גואל.