עוד תיאוריה על תולדות עם ישראל

עוד תיאוריה על תולדות עם ישראל

מאת נועה ועמית 

בראשית היה עם קטן, בקושי עם בעצם, מורכב משניים עשר שבטים שרבו כל הזמן. קטנה היתה ארצם, מבאר שבע בדרום, דרך הרי חברון ועד להרי השומרון שבצפון, ועוד קצת פה ושם הרים בגליל. ארץ הררית ומסולעת, ורק בזיעת אפם אכלו קצת לחם. על חלב או דבש לא חלמו. אזורי השפלה הפוריים וערי החוף שדרכם ניתן היה לסחור עם תושבי הים התיכון נכבשו בידי עמים חזקים מהם. אולם למרות עוניה, לטשו עמי הסביבה את עינהם לארצם. 

הנהגת העם המתהווה חיפשה דרך לחזקו ובמקביל לבצר את שלטונה על העם. (הנהגה ככל העמים.,שואפת להנציח את שלטונה ולחזק את עמה. הייחוד היה בדרך שנבחרה). 

ומה עשו? על מנת להגביר את לכידותו, החליטו החכמים לבדל את העם מהעמים הסובבים אותו, למנוע התבוללות של יחידים, ולשמר את קיומו של העם כעם עצמאי. יצר ההתבוללות חזק היה, ורבים שמאסו בעבודת האדמה הקשה שאפו להמנות עם עמים חזקים ועשירים יותר). 

למימוש מטרתם המציאו סיפור על אלוהים אחד ומיוחד. שלא כאלילים של עמי הסביבה, לא היה האל החדש אל גשמי. בהעדר גוף וצורה לא ניתן היה לראות את האל החדש, לא לדבר איתו ולא לשמוע אותו. כל שנותר היה להאמין בו. האל, כך סיפרו המנהיגים, כרת בזמנים קדומים ברית עם עם ישראל, איתו בלבד. כולם, וכאן מגיעה ״הפואנטה״,  חייבים להאמין בו ולקיים את מצוותיו, ומי שלא יקיימן, אוי ואבוי לו ולבניו עד סוף הימים. 

ל״סיפור״ היו שלושה מוטיבים מרכזיים: 

הראשון: הברית לוותה במספר רב של חוקים וכללים, רובם חסרי כל הגיון כלשהו. כל מטרתם היתה לבדל את העם מעמי הסביבה. לדוגמה: הטלת מום בזכרים הנולדים, איסור על נישואים עם נשים נוכריות, איסור על אכילת מאכלים רבים וכיו״ב. 

השני: מאחר והאל היה לא גשמי, רק האליטות יכלו לתקשר איתו, וכל מי שנזקק לחסדי האל היה חייב להעזר בהן. 

והשלישי: הברית והמצוות לוו במנגנון הפחדה מפני תוצאות הפרת צווי האל. האל תואר כאל נוקם ונוטר, קנאי שלא היסס בעבר להרוג עשרות אלפים (!) מבני עמו כשחשב שאינם מקיימים את מצוותיו. פעם אף השמיד האל את כל החיים על פני האדמה בזעמו, ואילו לא היה נזכר לשמר כמה דוגמיות של חיות (ואנשים), לא היה למי לספר את הסיפור הזה.  

כדי לבסס את הסיפור ולשכנע את בני העם באמיתותו, המציאו היסטוריה: אמצו את סיפורי בריאת העולם והמבול מעמים אחרים, והמציאו את סיפורי האבות והבטחת הארץ, יציאת מצרים, ההתנחלות וחלוקת הארץ לשבטים. אלו נועדו לחזק בעם תחושה של שיתוף הגורל ולטבוע בו את יראת האלוהים. 

לא קל היה לאנשים לקבל את הרעיון של אל אחד שאינו גשמי. זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שבה הועלה רעיון כזה. עד אז, וגם הרבה אחרי כן, התאפיינו האמונות בריבוי אלים מחד, ובגשמיותם מאידך. הכל עבדו את האלים ואליהם נשאו תפילותיהם. לכל אל ואלה היו תחומי אחריות, (פוריות, גשם, עסקים, מלחמה....), והתקשורת איתם היתה חלק חשוב מחיי היומיום. והנה מופיעה הנהגה שמבשרת על סדר חדש: לא עוד ריבוי אלים, אלא אל אחד בלבד. והגרוע מכל, לאל אין דמות ולא ניתן לתקשר עימו - קפיצה נחשונית בתפיסה הדתית של האדם!  

על מנת להקל על העם, יוחסו לאל החדש מעשי ניסים כבירים ומעורבות אישית בנעשה בעולם, אולם אלו התרחשו מזמן, בהיסטוריה. כך ניתנה תרופה חלקית לאי גשמיותו של האל: פעם היה אחרת, האל היה מעורב ואף הציל את עמו באמצעות ניסים. יחידי סגולה אף זכו לדבר איתו. כלומר, למרות שבהווה לאל אין נוכחות פיזית בעולמנו, הוא בהחלט קיים וממשי. 

אט אט נוצר עם מובדל מעמי העולם הקדום, בידול מספיק עמוק שבזכותו המשיך עמנו להתקיים גם באלפי שנות גלות, מה שלא קרה לשום עם אחר בהיסטוריה. 

כך הגו מנהיגי ישראל, לראשונה בתולדות האנושות, את תפיסת המונותאיזם, האמונה באל אחד. בתחילה יוחדה תפיסה זו לבני עמנו בלבד, אולם כ- 1,500שנים אחר כך הצטרפו אליהם מרבית תושבי אירופה, ובתוך כ-600 שנים נוספות הצטרפו אליהם מרבית תושבי העולם המערבי. 

עד כאן על הולדת המונותאיזם. הצדק החברתי, פיתוח נוסף של המנהיגות היהודית,  הגיע מאוחר יותר. אם בתחילה התמקדה האמונה בציות עיוור לאל אחד עם מאות המצוות שהיו כרוכות בכך, הרי שמאוחר יותר הושם, בצד הדגש על עקרונות האמונה והפולחן, דגש נוסף: צדק חברתי. והמעבר בולט מאד. בעוד שבארבעת ספרי התורה הראשונים בולטות מצוות הפולחן, הקורבנות, מידות בית המקדש ושאר כלי הקודש, הרי שבספרי הנביאים כל אלו מוסטים לאחור, ובקדמת הבמה מוצבות המצוות החברתיות, והדאגה לחלשים במרכזן. 

לסיכום, ליווינו את עמנו במשך כ-500 שנה, מימיו הראשונים ועד צאתו לגלות, מתקופת השופטים ועד גלות בבל. בתקופה זו הגתה הנהגת עמנו שתי תורות רבות משמעות שהשפיעו על האנושות כולה: מונותאיזם וצדק חברתי. אולם שימו לב! על פי התנך, בתקופה זו שהעם חי בארצו, מרבית המצוות לא קוימו, לא מצוות האמונה ולא המצוות החברתיות. כלומר, תיאוריות יפות מזה, וחיי יום יום מזה. ניתן לומר שבתקופה זו עם ישראל לא היה שונה משאר העמים. השינוי החל עם היציאה לגלות. 

ועל כך בפרק הבא.