הקתדרלה בסביליה

                                                                                          סביליה 23,11,19

                                              סביליה                                     
                          הקתדרלה סנטה מריה דה לה סדה

    ליום רביעי, לכבוד הצטרפותה של עדי, הזמנו מבעוד מועד כרטיסים לסיור בגגות הקתדרלה הגותית של סביליה. הכרטיסים כללו גם ביקור בכנסיה עצמה ובמגדל הפעמונים הצמוד אליה. (החירלדה).
אם להאמין למדריך, הקתדרלה של סביליה הינה הכנסיה הגדולה בעולם. במקומות אחרים נאמר שזו הקתדרלה הגדולה בעולם, אולם יש שתי כנסיות גדולות ממנה.
בין כך ובין כך, הקתדלרה בהחלט ענקית, ומשנכנסים פנימה הגודל מהמם. אבל על כל עוד מעט.
כאמור, נרשמנו לסיור בגג, וכך עשינו. בשעה המיועדת חיכה לנו מדריך ספרדי רב מרץ והתלהבות שצייד אותנו באוזניות. עלינו במדרגות צרות ומתפתלות לאחד הגגות. ובגג, גשם זלעפות. למזלנו הגענו עם מטריות ויכולנו להמשיך בסיור.
והסיור מרתק. בחלק הראשון עלינו לגג בינות לתמוכות הדואות שתמיד רואים אותן גבוה גבוה, תומכות בקירות אולם הכנסיה ובכיפה הכבדה. ועכשיו אנחנו מסתובבים בין התמוכות והוויטראז׳ים, ומוקסמים מנקודת המבט החדשה.
והמדריך שופע ידע והתלהבות. היסטוריה של הקתדרלה ובוניה, מי קבור בה, איזה מלך נתן את אישורו להקמתה ולהרחבת המסגד שעמד במקום, מאיפה הביאו אבנים, מי השתתף בהקמה, כיצד נבנה המבנה הענק הזה, מתי, ועוד כהנה וכהנה סיפורים ופרטים. (הבעיה היתה שמפאת מבטאו הספרדי העמוק לא הבנו יותר ממחצית מדבריו. אבל גם במחצית דיינו.
מגג הטרנספט (החלק הצולב בכנסיה)
נכנסנו פנימה למרפסת פנימית צרה, ומצאנו את עצמנו עומדים בבסיס הכיפה הענקית, מביטים בכיפה הקרובה כל כך, ומטה במבקרים, מסתחררים מהגובה.
וכך המשכנו בסיור המרתק, עולים ויורדים בגגות השונים של המבנה הענק במשך יותר משעה, כשבמשך כל הזמן מלווה אותנו גשם המעניק רקע גותי לפאר האדריכלות הגותית שנגלה לעיננו בפרטיו האינטימיים ביותר.
בהמשך יצאנו שוב לגג והקפנו את אפסיס הכנסיה, (החלק החצי מעוגל בראש הכנסיה). נכנסנו פנימה חזרה לאולם התווך (האולם המרכזי של הכנסיה), וצעדנו לכל אורכו (מעל 100 מטר) במרפסת צרה.
עברנו את כל הויטראז׳ים בצד הצפוני (הפעם מבפנים), ויצאנו שוב לאחד הגגות להביט בחצר התפוזים. (גם כאן יש פטיו דה לוס נרנחוס שעומד כאן עוד מתקופת המסגד שקדם לקתדרלה).
מרותקים ומלאי חוויות מנקודות המבט הכל כך לא שגרתיות, ירדנו והודנו למדריך.
בשאריות הריכוז שוטטנו בתוך הכנסיה, (הפעם מנקודת מבט רגילה של מבקרים מן המניין), מתפעלים מממדי הענק של הקתדרלה, מאורכה וגובהה ומרוחבם של העמודים התומכים.
צילום ליד קברו של כריסטופר קולומבוס, והופ לחירלדה, מגדל הפעמונים של הכנסיה, שריד נוסף שנותר מהמסגד המורי.
במקום מדרגות בנו המורים רמפות, והטיפוס של כעשרים קומות לא היה קשה כלל ועיקר. ממרפסות התצפית השקפנו פעם נוספת על סביליה מלמעלה, מזהים את המקומות ששוטטנו בהם בכמעט חודש האחרון.
סיימנו את היום במסעדת טורס וגרסיה, על פי המלצתו של רועי. מסעדה מצויינת, הומה אנשים עם אוכל ספרדי מודרני, גיוון מרענן לטפאסים המסורתיים שאנחנו אוכלים
איזה יום!                                                                                  עמית

                                                                                              23.11.19
                                             אז-זית סביליה

  הסיפור על המסעדה שבה צולמה התמונה: באנו למסעדה שנראית כאילו היא נרדמה בשנות ה-50 במקרה הטוב. כמעט רציתי לברוח משם בשניה שהגענו. נכנסנו לרצפת שיש אפורה ומיושנת, כסאות מלפני 200 שנה, טפטים על הקירות, עגלות לחם וגבינות מעץ כבד ומיושן, מלצרים קשישים בני 200. בקיצור ציפינו לקבל אוכל בסגנון מסעדת קיטון  (קיטון זו מסעדת אוכל יהודי פולני בדיזינגוף מפני 100 שנה). אבל האוכל לא הפסיק להפתיע!! כל מנה שהגיעה לשולחן אני לא הצלחתי לעצור את התלהבותי. כל מנה יותר יפה מהשניה!! ומקוריות שאין דברים כאלה!! מרק ביצים עם פולפו בתוך ביצה ענקית, זנב שור בתוך טוסטונים עם שפופרת מיונז וחרדל מוגש על אבן, כבד אווז מצופה נחושת, סטייק חזיר מוגש על פירורי לחם. ועוד ועוד... באמת שבחיים לא הופתעתי כל כך ממסעדה ובדרך כלל אני לא נוטה להתלהב ממסעדות.... ההבדל בין המסעדה שנראית כל כך מיושנת לבין האוכל הבאמת הכי חדשני ויפהפה הלהיב אותנו לכל אורך הארוחה. יצאנו שמחים ומרוצים
                                                                                                         עדי