הוגי דעות מובילים בתקופת העליה השניה סברו שמטרת הציונות אינה רק להקים מדינה ליהודים אלא גם לרפא את היהודים מהחולי שדבק בהם בגולה. מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי, ז׳בוטינסקי, ברנר, הרצל אורי צבי גרינברג ואחרים השתמשו בביטויים חריפים מאד לתיאור היהודים, תיאורים שלו היו נשמעים מגויים היו ללא ספק נחשבים כאנטישמיים. (הרצל, לדוגמה, מספר על מסיבה שהשתתף בה: היה מקסים, הבעיה שהיו יותר מדי יהודים....).
היהודים בגולה היו כפופים לשתי מרויות: מרות השלטון החילוני שבחסותו, ושבמקרים רבים נצרכו להגנתו מפני פורעים גויים, ושלטון הדת והרבנים.
בשל הצורך להתחנף כל הזמן על מנת לזכות בחסדי השלטון החילוני, הפכו היהודים נלעגים, ובגלל הפחד מאי מילוי המצוות לנוירוטים. כך קיבלו היהודים (האשכנזים) אופי גרוע עד כדי כך שיהודים ״נאורים״ הגיעו למסקנה שחייבים לשנות או אופיו דל היהודי מהשורש.
הכיצד? באמצעות שחרור מהשליט החילוני הזר על ידי מעבר לארץ ישראל, ושחרור משלטון הדת והרבנים, על ידי מעבר לחילוניות.
בנקודה זו של החילוניות רווחו שתי גישות: גישת ברדיצ׳בסקי וברנר שגרסה ביטול ונטישה מוחלטת של הדת והמורשת היהודית.
אחד העם וביאליק חשבו אחרת, וטענו שאין לזנוח את הדת אלא לשלוט בה.
כלומר, במקום האדם הדתי שנשלט על ידי הדת, ייוולד היהודי החילוני, שאליבא דאחד העם וביאליק, ישלוט בדת ובמורשת.
ובצורה אחרת, לאדם הדתי התנך והגמרא הינם ספרי חוק, לחילוני הברדיצ׳בסקאי הם אינם קיימים כלל, ולחילוני האחד העמי הם משמשים כמקור תרבותי.
עמוס עוז השתמש במטאפורה שמסבירה זאת היטב: סב הוריש לנכדו את כל רכושו. אם הנכד מעביר לביתו את כל רכושו של הסב, הוא נוהג כחרדי. אם הוא בוחר מהירושה מספר דברים לסלון, מספר דברים בחדרים אחרים, מספר דברים במחסן, וזורק אחרים, הוא נוהג כאחד העם. אם הוא זורק הכל, הוא נוהג כברדיצ׳בסקי.
מרבית החילונים האשכנזים במדינה הינם ממשיכי דרכו של ברדיצ׳בסקי וחבריו. הם מתכחשים כמעט לחלוטין לכל קשר לעבר ולמורשת היהודים, ומתייחסים לחילונים שמחדשים את הקשר לדת והתרבות היהודית כחוזרים בתשובה. הם אינם מוכנים לקבל פלורליזם חילוני, שבו יתקיימו מספר דגמים חילוניים, זה לצד זה.
כדאי שכל אחד מאיתנו יסתכל על עצמו ויחשוב היכן הוא רוצה להציב עצמו בסרגל הזה, שבין אחד העם וביאליק מצד אחד, וברדיצ׳בסקי מצידו השני.
דרך אגב, ניתוח זה אינו נכון ליהודים בני עדות המזרח. הם, (אולי בהשראת הדת המוסלמית שהיתה יותר סובלנית מהנצרות באירופה), פחות אדוקים מהחרדים האשכנזים, אולם גם החילונים שבהם לא זנחו את אמונתם ואת מורשתם.
אבל על כך בפעם אחרת. שבת שלום.
נכתב בהשראת הרצאה של הד״ר מיכה גודמן, במסגרת סדרת הרצאות מומלצת מאד על הציונות.
בבסיסי איני ברדיצ'בסקי אבל דומה שהמנהיגות הדתית (פוליטית) של הדתיים בימים אלה אינם מאפשרת לנו ללכת בדרכו של אחד העם שיתכן מאוד שבנסיבות אחרות, היתה מקובלת עלי הרבה יותר.
השבמחקלצערי קיימת הרגשה של כפייה בין הקבוצות השונות , מצב שיוצר הקצנה וניסיונות לנצול מצב פוליטי בדמוקרטיה שלנו ליצור עובדות בסטטוס קוו ובעיקר בעניין של זכויות וחובות ,חוסר היכולת ליצור מפלגה בעלת רוב שלא תזדקק לקבוצות קיקיונית כדי להנהיג מביא לחוסר יכולת ליצור הסכמה משותפת .
השבמחקקבע הרמב"ם שמי שמידותיו לא ממוצעות, הדבר יפגום בתפיסות הרוחניות שלו, ואדם כזה לא יוכל להיות מואר באור התבונה הבהירה ולהגיע אל האמת, מפני שכל תכונת נפש שאיננה ממוצעת ומאוזנת, מהווה חיץ בינו לבין תפיסת האמת , מה שמכונה שביל הזהב
השבמחק