יוון, פסח (ופסחא) 2016
פרק א׳ - הקרבות הגדולים
אריאלה ואני שוב משוטטים ביוון. הפעם אין מועדות פנינו לאי סימי אלא לצפונה של המדינה, לסלוניקי. בדרך אנחנו מבקרים בשני אתרי קרבות שהתרחשו לפני כ- 2500 שנה, שהטביעו חותם על ההיסטוריה של המערב.
מי לא מכיר את הסיפור על השליח היווני שרץ את הדרך בת 42 הק״מ מהכפר מרתון לאתונה לבשר על נצחון הצבא האתונאי בקרב מול הפרסים, ומת מאפיסת כוחות. הסיפור על הרץ הוא אגדה אך קרב מרתון התרחש במציאות. במרתון נלחמו לראשונה פרסים ויוונים. מצד אחד, האימפריה הפרסית בשיא כוחה, שליטה על מחצית אסיה, מהודו ועד כוש, עם צבא של מאות אלפי לוחמים, ומולה מספר ערי מדינה יווניות עם צבא קטן, שניסיונו הסתכם במלחמות הבלתי פוסקות של שבטי יוון אחד בשני. מעטים מול רבים, אימפריה בשיא כוחה מול עיר מדינה.
והנה, למרות היתרון המספרי והנסיון העדיף, הכה צבא אתונה את הפרסים בקרב שהתרחש ליד החוף במרתון. (הודות כנראה לניהול קרב נכון של המפקד האתונאי ושל עדיפות הלוחם היווני וציודו על מקבילו הפרסי).
לנצחון במרתון היתה השפעה מרחיקת לכת על התפתחות על ההיסטוריה האירופית ועל התרבות המערבית. נצחון פרסי היה קרוב לוודאי משליט את פרס ותרבותה על יוון, ערש תרבות המערב. ערכי המערב כפי שאנו מכירים אותם, דמוקרטיה, פילוסופיה, תרבות, אומנות, אדריכלות, מדע, כל אלו היו נמחקים באיבם.
הקרב השני התרחש בתרמופילי ואינו מפורסם כמו קרב מרתון. אין זה פלא, משום שבקרב זה נגפו היוונים (הפעם היו אלו הספרטנים), בפני צבא עצום של הפרסים.
עשר שנים לאחר תבוסת צבאו של אביו דריווש בקרב מרתון, החליט בנו כורש לנקום את תבוסת אביו ולכבוש את יוון. הוא אסף צבא של מיליון חיילים וכוחות סיוע, ובעזרת גשר סירות שהוקם לרוחב מיצרי הבוספורוס, העביר את צבאו האדיר מאסיה לצפון יוון. משם החל הצבא הפרסי להתקדם דרומה. בתרמופילי, כפר קטן לא הרחק ממרתון, התייצבו מול הצבא האדיר הזה כמה אלפי לוחמים יוונים. בימים הראשונים הצליחו המעטים לעצור את הרבים. אולם עקב בגידה של אחד מהם, הוקפו היוונים מכל עבר ולא נותר להם אלא לנוס על נפשם. הפרסים המשיכו במסעם וכבשו את כל יוון. בהמשך, תודות לתושייתו של מפקד הצי האתונאי, הצליחו היוונים לגרש את הפרסים ולמנוע מהם להחזיק ביוון.
אולם לא כל הלוחמים היוונים נסוגו מתרמופילי. 300 לוחמים ספרטנים בראשות ליאונידס מלכם נשארו (למוות בטוח) ונלחמו בעשרות אלפי לוחמים פרסים. כולם נספו והם לא הצליחו כמובן לשנות את תוצאות הקרב, אבל אומץ ליבם ונחישותם השפיעו השפעה עמוקה ומורשתם נתנה השראה לדורות רבים של יוונים במאות השנים הבאות, כשיוון הפכה ממדינה שבטית לאימפריה שהחליפה את הפרסים בשליטה בעולם.
לעיתים נדמה כי משהו ממורשת הספרטנים בתרמופילי חסר לאירופים המודרניים. בימינו אנו אירופה אינה ניצבת במלחמת דוד וגוליית על מורשתה כבימי מרתון ותרמופילי. נהפוך הוא, אירופה הפכה מזמן לגוליית ואין מדינה היכולה לאיים עליה. אבל האם יתכן שהמבחנים שעוברים רעיון האחדות האירופי ותפיסת העולם הליברלית למול גל המהגרים הנוכחי מסוריה ואלו של עשרות השנים האחרונות מצפון אפריקה, הם הם קרבות המרתון ותרמופילי הבאים? האם היעדר מנהיגות חזקה, (תופעה שמאפיינת את אירופה מאז ימי מלחמת העולם השניה, אז היו ״מספיק״ מנהיגים חזקים כמו היטלר, סטאלין מוסוליני ודומיהם), לא מאפשר לאירופה להתמודד עם סוגיית המהגרים? נדמה לי שחוסר האונים והפאניקה שאוחזת באירופאים בהתמודדות עם בעיות קיומיות אלו, היה מקבלים תפנית ממורשת 300 הספרטנים.
פרק ב׳ - פסח ופסחא
היוונים האורתודוקסים חוגגים את הפסחא ביום ראשון הקרוב, ה-1 במאי. הקתולים ושאר הנוצרים המערביים חגגו את פסחא לפני כחודש. ישנן שתי סיבות להבדל במועדי החג:
האורתודוקסים קובעים את מועד החג בהתאם ללוח היוליאני ולא לפי הלוח הגרגוריאני. הלוח היוליאני מאחר אחרי הלוח הגרגוריאני ב- 13 יום.
הסיבה השניה הינה שהאורתודוקסים מצייתים להחלטה שקיבלה מועצת הכנסייה בניקאה בשנת 325 לספירה. בהחלטה זו נקבע כי הפסחא הנוצרי יחגג תמיד אחרי הפסח היהודי, על מנת לשמור על הסדר הנכון של סיפור הצליבה.
כזכור לכולנו, ישו סעד עם תלמידיו את הסעודה האחרונה שלו ונתפס למחרת. סעודה זו היתה סעודת הסדר, שבאותה שנה התקיימה ביום חמישי בערב. למחרת,ביום שישי בחג הפסח, בעקבות הלשנת יהודה איש קריות, הגיעו חיילים רומיים, תפסו את ישו והביאו אותו למשפט בפני הנציב פונטיוס פילטוס. זה דן את ישו למיתה, ועוד באותו יום הוא נצלב. בשבת ישו נקבר וביום ראשון קם לתחייה. יום ראשון זה הוא המוקד של הפסחא הנוצרי, (שנחגג תמיד ביום ראשון כמובן) ומובן שהתרחש אחרי ליל הסדר. משום כך קבעה מועצת הכנסיה את הכלל שלפיו יש לחגוג את חג הפסחא אחרי ליל הסדר.
השנה, בגלל השנה המעוברת של הלוח העברי, נדחה הפסח, ועימו התאחר גם הפסחא של האורתודוקסים.
