מטאורה, קובדונגה וצפת

כתב: עמיתי

ביום שני נסענו למטאורה, למנזרים השוכנים בראשם של צוקי סלע תלולים. 

המנזרים נוסדו בתחילת המאה ה-15, כאשר בעקבות הכיבוש התורכי, החלו המוסלמים לרדוף את הנזירים, ואלו חיפשו מקומות מסתור ומחסה. 

אני חייב להודות שהמנזרים שנבנו על גבי צוקי הסלע התלולים לא הרשימו במיוחד, אולי כי תמונות המנזרים מפורסמות מאד, והמראה דומה מאד לתמונות. 

ב״לענייך בלבד״ התבצר האויב התורן באחד המנזרים, וג׳יימס המסכן, (רוג׳ר מור), נאלץ לטפס על קיר אנכי לגובה של מאות מטרים. אך אל דאגה, רוג׳ר עמד במשימה וביחד עם חיים טופול הם מנצחים את הרעים.  

מה שריגש אותנו יותר היתה הסביבה. השילוב של אזור נידח והרים גבוהים מותיר במבקר תחושה של ״משהו אחר״. המאמין יכנה זאת  קירבת האל, האתאיסטים יכנו זאת בשמות אחרים, אבל ללא ספק מרגישים משהו מיוחד. 

תחושה דומה ליוותה אותנו גם בקובדונגה, מנזר השוכן בראש הר גבוה בצפון ספרד ואפילו בצפת.

ללא ספק יש משהו בפסגות הרים...או אולי באוויר ההרים...

על היסטוריה יוונית וישראלית 

ביום שלישי ביקרנו בעיירה ורגינה שבסמוך לה נמצאים הקברים המלכותיים של ממלכת מקדוניה הקדומה. ראש וראשון לקבורים שם הינו פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול. מערכת הקברים העצומה מוצגת בצורה יוצאת מן הכלל, ומצליחה לשמר את אווירת הקבר ולהציג את הממצאים המרהיבים בצורה מעניינת ביותר. כל הכבוד!

בעת הביקור בקבר שמנו לב לתופעה מעניינת. פיליפוס קשישא חי בסביבות 350 לפני הספירה, כמה מאות שנים אחרי מלכי יהודה וישראל. כמות הממצאים הארכיאולוגיים הקשורים אליו עצומה, וכמוה גם רמת הידע ההיסטורי על חייו ומעשיו, נשותיו וכל קורותיו, הממלכתיים והאישיים.

כל זאת בניגוד בולט למיעוט המידע ההיסטורי הקיים לגבי מלכי יהודה וישראל. אפילו לגבי מלכים בולטים כמו דוד ושלמה, רמת הידע ההיסטורי נמוכה מאד, עד שיש המפקפקים אם בכלל היו דמויות כאלה במציאות.  שלא לדבר על ממצאים ארכיאולוגים: אם אינני טועה לא נמצא אף ממצא ארכיאולוגי אחד שניתן לייחס אותו למי ממלכי יהודה או ישראל. יתרה מכך, שום קבר של המלכים שלנו לא זוהה ולא נחפר. הכיצד?

יתכן והסבר להעדר הממצאים הארכיאולוגיים קשור לאיסור על עשיית פסל ומסכה, והמנעות בני ישראל מיצירת חפצי אמנות.

גם הסיבה לאי מציאת קברים מלכותיים קשורה לדת כנראה. זוכרים אנו היטב כי מקום קבורתו של אבי הנביאים, משה, לא נודע. כנראה שהיהדות, בניגוד גמור לנוהג במצריים ובשאר עמי המזרח הקדום, פחדה להעניק למלכים שלה מעמד של אל או חצי אל, ולכן גם נמנעה מהנצחתם בקברים מפוארים. 

אבל מה ההסבר להעדר הידע ההיסטורי? האם הפער של כמה מאות שנים יכול להסביר זאת?האם היוונים היו מפותחים יותר תרבותית והשכילו לשמור תעוד היסטורי? האם מעמדם של מלכי ישראל לא היה דומה למעמדם של מנהיגי השבטים ביוון? האם קיומו של התנך דיכא כתיבת היסטוריה אובייקטיבית? 

    

ועוד מילה על הר האולימפוס
ראינו אותו לראשונה מחדרנו במלון בכפר קטן בשם ליטוכורו על שפת הים בדרך לסלוניקי.  הגבוה בהרי יוון התנוסס בסמוך מאד אלינו על פסגותיו המושלגות וראשו עטור העננים. (ההר שגובהו כ-3,000 מטר מרוחק כ-20 ק״מ מהים, ולכן גם גובהו היחסי עצום). 

בהחלט מקום ראוי למשכן האלים. גם מגג המלון בסלוניקי ניתן היה לצפות באולימפוס, ממרחק אמנם, אבל לא ניתן היה לטעות בפסגות הלבנבנות.