עמית 22.9.16 ערה"ש תשע"ז
שבת בבוקר - טיילת תל אביב
שבת, שבע בבוקר. הטיילת שוקקת חיים. קשה להאמין עד שלא רואים. המונים, מכל הסוגים. חבורות של הלכים ורוכבי אופניים לצד צמדים (מאותו מין או מעורבים), בודדים ובודדות, צעירים וזקנים. חלקם במיטב מותגי הספורט, אחרים בבגדי יום יום, חלקם שועטים, ניכר בהם שעיקר מעייניהם בפעילות הספורטיבית (השבועית?). אחרים מתהלכים לאיטם.
הטיילת נושקת לים (כמעט) לכל אורכה, הרי כך נקבע התוואי שלה. רק להרף היא נאלצת לנטוש אותו: כשהיא עוקפת ממזרח את מבנה הדולפינריום, ובחוף גורדון, שם נדחפה הבריכה המפורסמת בינה לים.
לא פחות יפה מהים הינו מלווהו - החוף עם חולותיו הזהובים, שבשעה מוקדמת זו של שבת בבוקר, ובניגוד לטיילת הצפופה, כמעט ריק מאדם. (מאוחר יותר נודדים אוהבי השמש לחוף והטיילת מתרוקנת עד הערב).
ערב רב של דמויות בטיילת, אך לכל קטע מאפיינים אנושיים משלו.
בצפון, (מנמל תל אביב ועד סביבת בתי מלון הגדולים), יאפים תל אביביים, בבגדי ספורט ממותגים, רצים או הולכים הליכה ספורטיבית, או רוכבים על אופניים. רציניים, מרוכזים בפעילות הגופנית, ומעטים פנויים לשיחת רעים עם בן זוגם או בני חבורתם. כאן צפוף מאד כבר בשעה מוקדמת זו, והרכיבה מחייבת תשומת לב גדולה כדי לא להתקל במשהו שצועד לו בשביל המוקצה לאופניים.
כאן מנצנצים סימני הסתו התל אביבי, (ששונה מאד מזה הירושלמי, ועל כך בהזדמנות). לכל אורכו של צוק הכורכר מתחת להילטון פורחים מאות פרחי חבצלת החוף.
ככל שמדרימים פוחת מספר האנשים, ושביל האופניים מתפנה. גם ההרכב האנושי משתנה, יותר אנשים מבוגרים הבאים לים, יותר נינוחות, אנשים צועדים בניחותא, וניכר שעיקר עיניינם בשיח עם בן זוגם ולא בפעילות הגופנית.
אם נוטשים את הטיילת ליד מוזיאון אצל נכנסים לשד׳ ירושלים.
שבת בבוקר בשדרות ירושלים הינה ממלכת הגברים הזקנים. אלו, כל מעיינם הינו בחברותא, ואינם טורחים במראית עיין של פעילות גופנית. פותחים שולחן, חבורות חבורות בכמה בתי קפה הפתוחים בשעה זו, לוגמים קפה או תה ואיך אפשר בלי הבורקס?
(דרך אגב, שדרות ירושלים חוגגות בימים אלו יום ההולדת ה-100. בהולדתן כונו שד׳ ג׳אמל פשה, על שמו של מושל מחוז סוריה התורכי, שארץ ישראל היתה חלק ממנו.
עם הכיבוש האנגלי ב- 1917 שונה שם השדרה לשד׳ המלך ג׳ורג׳, וב- 1949 שונה השם פעם נוספת לשמן הנוכחי).
