ערב יום השואה 2017
מחדרו של דור בבית הילל
גודל המערכת
רציתי בהתחלה לתת כותרת אחרת לגמרי. רציתי לכתוב - אני שונא את צה"ל. אבל אחרי חשיבה ארוכה, הבנתי שלהגיד מילים כל כך חזקות שאני שומר בדרכ לאנשים מאוד ספציפים, על המערכת שאני משרת בה ונותן את עצמי אליה זה קצת מוגזם.
אבל למה אני שונא את צה"ל?
ערב יום השואה, יום ראשון ה23.4. אני יושב בחדר, רואה משחק של ארסנל בטלפון. שש ורבע מקבל שיחת טלפון מהרספ שלי, דור 18:30 כל הפלוגה גלחצ כומתה אחרי שיפור גילוח ברחבת דגל לטקס יום השואה. סתם כדי שתבינו, הצלחת המשימה להביא את כל הפלוגה לשם ברבע שעה, שקולה לעלייתה של קטמון לליגת העל. נו שויין, מגיעים מזיעים וסחוטים, נעמדים בשלשות כמו שהרסר של גבעתי ביקש( אתן רקע בקצרה, הגדוד שלי תופס את גזרת אגודת 91 - במילים אחרות: ראש הנקרה עד הר דב. מפקדת הגדוד יושבת במתת ושאר הפלוגות פזורות בגזרה. הפלוגה שלי יושבת בבית הילל בבסיס של גבעתי). 18:45 מתחיל הטקס. הטקס מקצה לקצה ערך 9 דקות. 9 דקות שלמות, זה מה שמגד גבעתי פינה בלוז שלו. 9 דקות אשר מתוכן שרנו את התקווה ומשקית חינוך שרה שיר. מה נשאר? בערך כלום. הורידו את הדגל לחצי התורן, ואז מגד גבעתי עלה לדבר. המגד הקריא את פקודת יום של הרמטכ"ל(שדרך אגב הייתה מנוסחת יוצא מן הכלל וכתובה מעולה). המגד שלהם לא הצליח לחבר שתי מילים בלי לטעות, בקושי הצליח להגיד את השם גדי אייזנקוט בלי לטעות. אמר תודה רבה, שרנו את התקווה והתפזרנו לפלוגות. זהו, 9 דקות טקס ליום השואה, זה מה שהמערכת נתנה מעצמה לכבוד היום הזה, 9 דקות שלמות.
מאותו רגע, מי שהיה צריך לעלות לשמירה עלה, מי שהיה צריך להמשיך בנוהל קרב המשיך, והכל התנהל כרגיל. דרך אגב, גם את המשחק של ברצלונה ראו באותו ערב.
בבוקר, הצוותים המשיכו בעבודותם ואנשים בכלל שכחו שיש צפירה(שתבינו כמה השגרה הזאת הזויה). הצלחתי לכנס את כל הפלוגה במרכז פלוגה לצפירה ולאחר מכן הקראתי איזשהו קטע קטן שמצאתי באינטרנט. חשוב מכל אמרתי להם: במערכת כ"כ גדולה, שבא השגרה היא להגן ולשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל, דבר שלא יכול להיפסק אף פעם, קשה מאוד לשמור על הימים האלה כמו שצריך ולכבד אותם, ופה המקום של כל אחד מאיתנו לכבד ולזכור בדרך שלו, איך שהוא מתחבר ואיך שהוא מרגיש שנכון לזכור את הימים האלו.
זה בעצם המסקנות שלי מהיום הזה. אני בתור מפקד בצה"ל, שמאמין שכל מי שקורא את זה הוא מפקד בעצמו. בין אם זה במוזיאון או בקשת, ובין אם זה בפעולה בצופים, או אולי בבית.
תשנו ותשפיעו למען היום הזה, כדי שהוא לא יישכח אף פעם וההיסטוריה לא תוכל לחזור על עצמה.
בשביל זה אני פה עכשיו, בשביל זה הצעירים שבחבורה יהיו פה אחרי זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה