מלחמת השחרור זכרונות ילדות

                                              ערב יום העצמאות 2017

 ילדותי:  זיכרונות  "נעימים" ממלחמת השחרור      

גדלתי בנחלת אחים ברחוב טבריה, ובמורדו עמק שהפריד בין השכונות היהודיות במזרח, לשייך באדר במערב, עמק שהפלחים זרעו בו שעורה גידלו ירקות בעל ובקיץ רעה שם הצאן.

העמק שתחילתו בשערי צדק (וואלאך) ובהמשכו מנזר המצלבה, למרגלות גבעת שהין והפיל בוקס נטה מערבה. זה היה חלק ממחוז ילדותי.

מלחמה – רעה חולה ,סבל, שכול וצער, יש בה מנצחים ויש בה ניגפים ובעת מלחמה יש גם ילדים ולא הייתי מציין זאת אלמלא מתכוון אני לשחוט פה פרה קדושה ולספר איך עברה עלי מלחמת השחרור כילד בכתה ח'. מסוף 1947 כ"ט בנובמבר היום בו הוחלט על הקמה מדינה יהודית. ביום בו החריפו הערבים את פעולות האיבה וחסמו למעשה את הדרך לירושלים ועד לתקופת ההפוגה השנייה ביולי 1948, המעבר למגורינו ביפו והשיבה לירושלים.

  ירושלים נחשבה למעשה כנצורה, אספקת המזון נמנעה, צינור המים פוצץ ואף על פי כן התבצעה חלוקה של ככרות לחם וחלוקת מים לשתייה וכד' מבורות האגירה של העיר.

כילד עניין הרעב והצמא בעיר מעולם לא הורגש ולא חשנו באגדות הרעב והצמא מאגדות המצור. עבורי ועבור חברי הייתה זאת תקופה מלאת חוויות ופעילות. בתקופת ההפגזות נהגנו לאסוף ולחפש את זנבות פגזי המרגמות שנורו ממזרח ע"י הירדנים ואת קלעי התותחים שנורו מדרום ע"י המצרים. החיפוש היה מעין תחרות וכל המרבה במציאות מנצח, התמחינו בסוגי התחמיש ובזיהוי רעשי ההתפוצצויות. אספנו כדורי רובה ושחקנו במקרונים שבתרמיל.

בביתנו שהיה מוגן יחסית מהפגזים התאספה המשפחה והבית שקק חיים.

בסוף חודש אפריל 1948 החלה המערכה לכיבוש קטמון, אנו הילדים ישבנו בחורשה מעל המצלבה מול הפיל בוקס ברחוב מטודלה וחזינו בלוחמי הפלמ"ח התוקפים את גבעת שהין בנסיונם להגיע למנזר סן סימון בקטמון.

סימני כדורים ורסיסים על קיר מנזר סן סימון

 המערכה היתה קשה הכוחות נסוגו ולבסוף משנכבשה השכונה הערבית נוצרית הנטושה החלה תקופת הביזה, אלפי תושבי ירושלים נראו נושאים רהיטים שטיחים חפצי ערך וכד'. אני חפצתי בספידומטר לאופניים נכנסתי לאחת הדירות שם פירקתי מונה חשמלי במטרה להתאימו לגלגל הקדמי של אופני, בחרתי כנראה בבית לא נטוש של עובד או"ם, שם בעזרת המשטרה הובילוני לכלא במחנה יהודה. קרוב לחצות פדה אותי אבי בערבות (מהספידומטר שכחתי).

ג'מאל פאשה - 1914

בתי הספר נסגרו ושוחררנו מהלימודים, ביולי 1948 החלה הפוגה שניה ונסתיימה החגיגה. זאת התקופה שעובדי ממשלת המנדט הועברו מהעיר לתל אביב כדי להקים את הממשל הישראלי החדש. נסענו בדרך בורמה המשובשת מערבה, בסרפנטינה נמשכו המכוניות ע"י טרקטורים. קבלנו דירה נטושה בשדרת ג'מאל פאשה ביפו ובעורף הבית פרדסים נטושים.

בחמישית למדתי בשבח הצטרפתי לקן מרכז של התנועה המאוחדת, שחיתי בירקון ולאלטלנה השרופה.

בתום השנה חזרנו לירושלים, נגמרה עבורי מלחמת השחרור, עזבנו את נחלת אחים ועברנו לגור ברחוב מרדכי היהודי בבקעה.

שייך באדר – כפר ערבי, היום גבעת רם, שם, בניני האומה, המלון, בית המשפט העליון, קרית הממשלה, במחצבה הנטושה בית הקברות לחללי המלחמה של ירושלים ועוד.

העמק – כיום גן סאקר, בתקופת המלחמה נסלל שם מסלול המראה ונחיתה למטוסים קלים, הקשר היחידי לירושלים.

גבעת שהין– היום האזור של רחוב טשרניחובסקי

הפילבוקס – (פיל=גלולה) עמדה גלילית גבוהה ומבוצרת ברחוב עזה ,שם החלה המתקפה על גבעת שהין

קטמון – קאטו מונסטיר = ליד המנזר (סן סימון)

דרך בורמה – דרך עפר משובשת עוקפת שער הגיא  ולטרון , מבית ג'יז (הראל) לבית מחסיר (בית מאיר)

נחשבה כנצורה – למעשה הגיעה כמות קטנה של מזון על ידי ג'יפים

צנור המים – מראש העין לירושלים דרך לטרון שער הגיא וסריס (שואבה)

שדרת ג'מאל פאשה – היום שדרות ירושלים ביפו
ספידומטר - ניסיונות של האו'מ לפגוע בהייטק ישראלי                
          

פילבוקס ירושלמי