צפת והעם היהודי - בהמשך לפוסט של עמית

מאת: אורית

יפים דברייך עמית. וארצה להוסיף עליהם.

השכלה ושאיפה ללמוד. לחקור. להתפלפל היו מתכונותיו של העם היהודי מאז ומתמיד. עוד כשהיה עם יהודאי בגלות בבבל, וגיבש את זהותו כעם.

ישיבות החכמים "סורא ופומבדיתא" שהוקמו בידי עם ישראל במאה השלישית לספירה והיו ל'אוניברסיטאות' הראשונות, מעידות על כך. מוסדות אלה, שהתקיימו אגב למעלה מ-800 שנה, עד המאה ה-11, צימחו את ההנהגה הדתית של העם ושימשו כמרכז התרבותי והרוחני שלו. אך לא רק הרצון ללמוד ולהשכיל אפיין למן העת העתיקה את העם היהודי (גלות בבל 586 לפני הספירה. חורבן בית ראשון). העובדה שהעם היהודי (עמך ישראל ולא האליטות) ישבו בניכר, תמיד, בקהילות סגורות והקפידו לשמור על מאפיינים ומנהגים שבידלו אותם מסביבתם (וגרמו כך לנבערות, שנאה ולפרוגרומים רבים), אך הם גם שאפשרו לתפוצת העם על פני הגלובוס את שמירת הזהות הלאומית היהודית.
וכשחושבים על כך לעומק. זה באמת מדהים. מה מאחד עם ושומר עליו לאורך אלפיים שנות גלות: האמונה הפנימית, כל קהילה לעצמה. ללא שום מרכז רוחני טריטוריאלי מהותי. הכמיהה הנצחית  לציון (שם בכינו בזוכרינו את ציון, הנאמר בכל ברכת מזון). שפה ייחודית יהודית (ארמית, לאדינו, יידיש), מתן שמות שצירוף האותיות 'יהו' שזור בהם ועוד. כל אלה מאפיינים יהודים מובהקים. אך יש מאפיין נוסף, שלטעמי הוא החזק מכולם, והוא ששמר עלינו בניכר, והעדרו הוא שישבור אותנו כאן בציון. ההומניזם: אהבת האדם. החמלה. הסולידריות. העזרה לעני. לגר. ליתום ולאלמנה. (ואני כבר לא מדברת על אותם ערכים אוניברסאליים שנדמה לנו שאנחנו המצאנו. את הצדק, השוויון ואפעס השלום. לא. לא. אלה נשכחו מאיתנו ואינם עוד). ההומינזם. ואם להתחבר שוב למסה המעניינת של עמית, הרי לשיטתי זו אותה תכונה יחידה הדרושה לו למנהיג. הומניזם להבדיל מאופורטוניזם. לא מדינאי או פוליטיקאי. לא כלכלן או משפטן. לא גנרל מעוטר ואפילו לא אסטרטג מהולל. עליו רק לאהוב אדם. תחשבו על זה שניה בלי ציניות. בלי הבדל דת, גזע או מין. מישהו זוכר בכלל את השורה הזו במגילה?...
אז אם תשאלו אותי. זה הדבר העיקרי שחסר היום בפוליטיקה הישראלית (למעט הפוליטיקאים החרדים ובייחוד אלה האשכנזים).

עצוב שדווקא במדינת היהודים איבדנו את הדבר העיקרי ששמר עלינו מפני עצמנו ומפני הגויים. כי מציון תצא תורה, אך מצפון (וכאן אני משנה לציון) תצא גם הרעה.