צפת והעם היהודי

מאת: עמית (בעת טיול בצפת)

אריאלה ואני משוטטים בסמטאות צפת, (ביחד עם עוד כמה מאות תלמידי תיכון אמריקאים, הדור הצעיר של תגלית), נכנסים ויוצאים באתריה העתיקים של העיר, ביתו של יוסף קארו, בתי הכנסת של האר״י הקדוש ואבוהב, הגלריות (שהאותנטיות שבהן נטושות), בתיהם (לשעבר) של ציירים מפורסמים שהתגוררו כאן בעידן אחר ושלקירותיהם הוצמד לוח המעיד כי כאן התגוררו.. וגם חיים, דור שביעי למשפחת קדוש, התירופיאון, (עושי הגבינה) שמייצרים במחלבה שלהם את הגבינה הצפתית הקשה, שאוכלי האיטריות מהמאה הקודמת, (עוד לפני שקראו להן פאסטה), גירדו עליהן מנה נדיבה של גבינה צפתית או למצער, קינמון וסוכר!

ובעודנו משוטטים, ולאחר שביקרנו בביתו של יוסף קארו התחלנו להרהר בגורלו של העם היהודי ומה מייחד אותו משאר העמים, והאם היותו העם הנבחר והשתדלות האל הם אלו שגרמו לו לבלוט כל כך במאות האחרונות. 

והגענו למסקנה שהאל אינו דרוש לנו להסבר, אלא קורות העם. 

משגלה העם מארצו לפני כאלפיים שנה חל בו שינוי. שלא כמו שאר העמים המונהגים בידי הנהגה פוליטית, בהעדר מדינה, הונהגו קהילות העם היהודי ברחבי העולם בידי ההנהגה הרוחנית שלו. 

אילו תכונות נדרשות לאדם על מנת להפוך למנהיג הרוחני? בראש וראשונה חכמה מופלגת ולמדנות!  וכך זה עבד: העילויים שבקרב הילדים זוהו, טופחו ויועדו לגדולה. עם התבגרותם המשיכו המצטיינים את לימודיהם, ויחידי הסגולה הפכו לגדולי תורה. מקרב אלו התמנו ההנהגה וראשי הקהילה. גם אלו צריכים היו לפלס את דרכם ולכבוש להם עמדת מנהיגות, ולכן גם הם זקוקים למידות ״פוליטיות״, אולם ראשית היו צריכים לעמוד בתנאי הסף (גאונות ולמדנות), ומשעמדו בתנאי זו הוצרכו גם למידות הפוליטיות.  

ואילו כישורים דרושים לו לפולטיקאי החילוני על מנת להצטיין ולהפוך למנהיג? פשרנות ואי הצמדות לעקרונות, תחמנות, מרפקנות, חוסר יושר, נכונות לנטוש חברים, וכיו״ב. לא נכחיש כי גם מידה של חכמה נדרשת לו למנהיג הפוליטי, אולם לא זו התכונה הדומיננטיות הנדרשת לפוליטיקאים.

תאמרו שלא תמיד כך נבחרים מנהיגים, (מלכים יורשים את מעמדם, וכך גם חלק מהמנהיגים החרדיים), ואתם צודקים כמובן. אבל, מלכים (ואדמורים) שאינם מוכשרים אינם באמת שולטים, ומישהו מחצרם שולט במקומם, ואז הוא השליט האמיתי ובו מגולמות התכונות שדיברנו עליהן קודם לכן. 

במשך יותר מאלף וחמש מאות שנים הונהגו הקהילות היהודיות ברחבי העולם בידי האנשים החכמים ביותר שבקרבם. (תופעה זו נחלשה בעקבות התפתחות תנועת ההשכלה והחילון בקרב היהודים, ויותר מכך עם הקמת המדינה, ועל כך עוד מעט). האליטה בחברה היהודית בגולה היתה אליטה של למדנים, והמוני העם, ברצותם לחקות את האליטות, העמידו אף הם את הלמדנות וההשכלה בראש. זה ההסבר לשעור הגבוה של היהודים (שאינם חרדים כמובן) בקרב מקבלי הנובל, שכן הלמדנות הינה תכונה משותפית (עדיין) לכל העם היהודי, לחרדים ולנו, צאצאיהם.  

תופעה שניה שעצבה את העם היהודי היתה האנטישמיות. תופעה זו שהחלה עם יציאתו של העם לגלות, השפיעה על אופיו של עמנו לא פחות מזו שתיארנו קודם.  בין היתר דחקה האנטישמיות את היהודים מהעיסוק שהיה נפוץ במשך מרבית ההיסטוריה של האנושות - החקלאות. (עד לפני כמה מאות שנים התפרנסו מרבית האנשים (מעל 70%) בעולמנו מחקלאות, כיום עוסקים בכך בעולם המערבי פחות מ-2%). על יהודים רבים נאסר לעסוק בחקלאות, על מנת לגרום להם לעזוב או לדחוק אותם למקצועות שנחשבו אז לנחותים ובזויים: מסחר וחלפנות כספים לדוגמה. 

וכך נדחקו היהודים במשך אלפי שנים יותר ויותר לעיסוק במסחר ובחלפנות. (לא בכל מקום, בעיקר באירופה הנוצרית, שכן במזרח המוסלמי היתה האנטישמיות פחותה הרבה יותר).  בינתיים העולם השתנה, הסוחרים הפכו לאנשי עסקים וחלפנים הפכו לבנקאים, שני מקצועות מובילים בעולם המערבי המודרני, והיהודים שעסקו בכך במשך מאות רבות של שנים (מחוסר ברירה כאמור), היו בשלים לקטוף את הפירות.  

עד כאן הסברנו את שתי התופעות שעיצבו את האופי היהודי בגולה: נטיה ללמדנות מתוך רצון להשתייך לאליטה למדנית, ומאות שנות ניסיון במסחר ובנקאות. היסטורית לא תפשו הלמדנות והעיסוק במסחר ובנקאות מקום חשוב בסולם הערכים של האנושות, אולם בעולם המודרני עלתה חשיבותם, והם הפכו לעיסוקים מבוקשים מאד. תכונות אלו היו מושרשות כבר בעם היהודי, ובניו לא נדרשו לתהליך רב דורי ארוך של הסתגלות, תהליך שנדרש מהגויים.

ננסה להמחיש זאת. נחשוב על שתי משפחות ממוצעות באירופה בתחילת העידן המודרני. במשפחת הגויים האב היה חקלאי או עובד בתעשיה. למה שאפו בניו? להרחיב את הנחלה או את בית המלאכה המשפחתיים. האם צריך להתאמץ ולרכוש השכלה מתקדמת לשם כך? ברור שלא. האם הבנים רוצים לעסוק במקצועות ״הבזויים״ כמו בחלפנות או בסחר? ברור שלא. 

ובמשפחה היהודית? בניה היו מנועים מלעסוק בחקלאות, ועל מנת להתקדם עמדו בפניהם שתי אפשרויות: להצטיין בחדר ואחר כך בישיבה או לעסוק בסחר או בחלפנות.

כך נוצר סולם ערכים תעסוקתי, סולם נפרד לגויים וליהודים. הסולם הגויי הציב בראשו את החקלאות והתעשיה ולא ראה שום צורך בהשכלה. הסולם היהודי, בגלל הנסיבות שתיארנו קודם, הציב בראשו את הלמדנות, המסחר והבנקאות. בינתיים שינתה החברה המערבית את פניה, וסולם הערכים היהודי הפך לפתע מתאים לעולם החדש שהלך והתהווה. היהודים היו מוכנים לעולם זה ואילו הגויים נצרכים לתהליך ממושך של שינוי ערכים. 

ועוד שלש מחשבות בשולי הדברים:

שני ארועים מעיבים על התופעות שהזכרתי: תנועת ההשכלה והקמתה של מדינת ישראל. 

הארוע הראשון היה לידתה של תנועת ההשכלה שהביאה לפתיחת היהודים לעולם הסובב אותם, שהיום בשיאה, גורמת להתבוללות של שיעורים ניכרים של העם מחוץ לישראל. 

הארוע השני הינו הקמת המדינה כמובן, אליו הטיפו הציונים והרצל בראשם, בעקבות התגברות האנטישמיות באירופה. מדינה ככל העמים, עם הנהגה פוליטית, חקלאים יהודים ואפילו גנבים יהודים. 

לראשונה מאז גלה העם היהודי מארצו לפני כאלפיים שנה הוא עומד בפני אובדן הייחוד שלו. הקמת מדינה חילונית עם הנהגה פוליטית (ולא למדנית) וההתבוללות יגרמו לאובדן היתרון והייחודיות שלנו.  

האם ניתן היה לעשות זאת אחרת? האם ניתן לתקן את המצב? 

גם החרדים לא יוצאים נקיים מארוע הקמת המדינה. ראשית נוצר גם אצלם מעמד של פוליטיקאים. אלה אמנם כפופים להלכה להנהגה הרוחנית, אבל כמו הפוליטיקאים בכל העולם, הלמדנות רחוקה מהם וכל התכונות של פוליטיקאי שמנינו קודם מצויות גם אצלם. 

שנית, הצלחתם בשכנוע ההנהגה החילונית של המדינה להעמיד די מקורות כספיים לעדה החרדית, גרמה לרבים מהם לא לעבוד, ודנה את רובם המכריע לחיי עוני מרוד ושנור. 

ראינו קודם כיצד נבחרים מנהיגים באשר הם מנהיגים. קבוצה של מועמדים מגיעה ל״שלב הגמר״ ומהם נבחרים המנהיגים. ראינו שאצל החרדים מגיעם הגאונים לשלב הגמר. מי מגיע לגמר בפוליטיקה החילונית? מי פונה בכלל בעשרות השנים האחרונות לפוליטיקה? האם אתם מכירים משהו מסביבתכם הרחבה שפנה לפוליטיקה? לא, נכון?  כי רק הבינוניים ומטה הולכים לשם, ומהם נבחרים המנהיגים שלנו! אין פלא שבמקום אליטה למדנית קיבלנו אליטה חמדנית!